ב-19 בדצמבר 2017, בשעה 04:45 לפנות בוקר הגיעו אל האוהל שלי בפארק הירקון שלושה פקחים של "הסיירת הירוקה" של עיריית תל אביב שהיו מלווים בשני פועלים עובדי קבלן. (ללא ליווי שוטרים) הפקחים העירו אותי משנתי והודיעו לי כי הגיעו לפנות את האוהל הקטן שהצבתי כדין בשטח
ציבורי פתוח בפארק הירקון, למרות שלא היווה מטרד או מכשול לאיש ואין איסור חוקי על הצבתו באופן זה. הפועלים עובדי הקבלן שפעלו תחת הנחייתם ופיקוחם של הפקחים מוטטו עליי את
האוהל, בעת ששכבתי בתוכו, ומשכו אותו בפראות תוך שהם קורעים אותו. כל העת הפקחים האירו עליי עם פנסיהם וצחקו. התנהגותם האלימה אילצה אותי לצאת מהאוהל עם כמה מחפציי. האוהל, המזרן ומספר חפצים נוספים החורמו.
התנהגות חמורה זו מנוגדת לנוהל "אכיפה ביחס לציוד של חסר בית במרחב הציבורי" של עיריית ת"א, שקיבל בשנת 2014 תוקף של פסק דין על-ידי בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים בעניינים מינהליים בעע"ם 105/13. על-פי הנוהל, תהליך הטיפול במקרה שלי היה צריך להסתיים מיד, ללא כל פעולה מצד הפקחים, שכן הציוד שלי אינו פוגע ביכולת השימוש הסביר של הציבור הרחב במרחב הציבורי. עוד קובע הנוהל במפורש כי "בכל מקרה לא יעשה פקח שימוש בכוח כלפי חסר בית".
אחד הפקחים היה העבריין אריק גבריאלוב, שהטריד ותקף אותי כאשר מוטט עליי את האוהל שלי באותו מקום שבוע קודם.
הפקחים הוזעקו על-ידי קב"ט חברת גני יהושע, הבריון אלכס פירוב, אשר שידל אותם לפנותי שלא כדין. פירוב והנהלת גני יהושע אינם מעוניינים שעוברי השביל הסמוך יבחינו באוהל, מטעמי תדמית הפארק.
לא לחינם בחרו הפקחים להגיע בשעה לא סבירה בעליל, טרם עלות השחר. הפקחים ביקשו להפתיע אותי, לזעזע אותי ולמנוע מעוברים ושבים מלהיות עדים למעשיהם הנפשעים.
לא היה אכפת לפקחים הרשעים שאני אזרח מוחלש, דל אמצעים וחסר בית, שהריסת האוהל ונטילתו שלא כדין יותירו אותי ללא הגנה מהרוח ומהגשם באמצע החורף.
הגשתי תלונות מפורטות למשטרת רמת גן ולעיריית תל אביב, הכוללות סרטונים המוכיחים את עבירותיהם החמורות של הפקחים.
הממונה על תלונות הציבור בלשכת ראש עיריית ת"א, דפנה הראל, סירבה להודות שנפל פגם בעצם הפינוי ואופן ביצועו, וסירבה לנקוט בצעדים נגד הפקחים העבריינים. עו"ד שירן עמר-אהרון, ממשרד לויתן-שרון המייצג את עיריית ת"א, סירבה לפצותי בעלות האוהל שהרסו הפקחים, (600 ש"ח) אף שהבהרתי לה כי אין לי כסף לרכישת אוהל חלופי. כתוצאה מכך נותרתי חשוף לגשמי החורף במשך חודשים.
פקד עדן טפט, קצינת חקירות ממשטרת רמת גן ועו"ד, סגרה את התיק מבלי לפתוח בחקירה בעילת העדר אשמה פלילית. אחד החוקרים בתחנה אמר לי שהמשטרה אינה מטפלת במקרים כאלה, ושעליי לפנות לעיריית ת"א. הגשתי ערר על ההחלטה לפרקליטות המדינה. הפצרתי במחלקת עררים בפרקליטות המדינה לטפל בערר בדחיפות, בשל המסוכנות הגבוהה הנשקפת מהפקחים האלימים כלפי ציבור דרי הרחוב המוחלש, אך הם לקחו את הזמן, והתעכבו במשך 8 חודשים.
לבסוף, קיבלתי באוגוסט ב-2018 את החלטתה של עו"ד מירב עמר ימין, סגנית בכירה א' במחלקת עררים שבפרקליטות המדינה. לפי החלטתה, הפקחים "ככל הנראה" פעלו בניגוד לנוהל "אכיפה ביחס לציוד של חסר בית במרחב הציבורי" של עיריית ת"א, שקיבל בשנת 2014 תוקף של פסק דין על-ידי בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים בעניינים מינהליים בעע"ם 105/13. משכך, באפשרותי לפנות לעיריית ת"א בתלונה מתאימה, באשר מדובר, לשיטתה, בחריגה שטיבה להתברר במישור המינהלי. יחד עם זאת, קבעה עו"ד עמר ימין כי לא הונחה תשתית לביסוס חשד בפלילים, אשר תצדיק פתיחה בחקירה פלילית כנגד הפקחים. אשר על כן, דחתה את עררי. פניתי אליה בבקשה שתבהיר מדוע לדעתה לפקחי עירייה יש חסינות מהדין הפלילי, ומעבירת תקיפה הקבועה בחוק העונשין בפרט, כאשר הם פועלים באופן מובהק בניגוד לדין, גם אם במסגרת מילוי תפקידם, אך היא לא סיפקה כל הסבר לכך. כאמור, לעיריית ת"א כבר פניתי בתלונה מתאימה, וזו טוייחה בבוטות.
על-פי פוסטים פומביים שפירסם הפקח אריק גבריאלוב החל מספטמבר 2018 בדף הפייסבוק שלו, נראה שהוא אינו מועסק עוד בעיריית ת"א, והחל לשווק מוצרי קפה. אם כך הדבר, הרי שנראה שמסוכנותו לציבור אוינה במידה רבה. ייתכן שעל אף עמדתה הרשמית של עיריית ת"א, היא פיטרה אותו בשקט מבלי להודות בכך. אין לי מידע בנוגע לשאר הפקחים המעורבים שאת זהותם איני יודע.
למעלה מ-180 מעוברי השביל הסמוך למיקום בו הצבתי את האוהל חתמו על עצומה המבהירה כי האוהל לא היווה מכשול או מטרד מכל סוג, מגנה את פינויו שלא כדין על-ידי פקחי עיריית תל-אביב וקוראת להעמיד לדין את האחראים.
התנהגות חמורה זו מנוגדת לנוהל "אכיפה ביחס לציוד של חסר בית במרחב הציבורי" של עיריית ת"א, שקיבל בשנת 2014 תוקף של פסק דין על-ידי בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים בעניינים מינהליים בעע"ם 105/13. על-פי הנוהל, תהליך הטיפול במקרה שלי היה צריך להסתיים מיד, ללא כל פעולה מצד הפקחים, שכן הציוד שלי אינו פוגע ביכולת השימוש הסביר של הציבור הרחב במרחב הציבורי. עוד קובע הנוהל במפורש כי "בכל מקרה לא יעשה פקח שימוש בכוח כלפי חסר בית".
אחד הפקחים היה העבריין אריק גבריאלוב, שהטריד ותקף אותי כאשר מוטט עליי את האוהל שלי באותו מקום שבוע קודם.
הפקחים הוזעקו על-ידי קב"ט חברת גני יהושע, הבריון אלכס פירוב, אשר שידל אותם לפנותי שלא כדין. פירוב והנהלת גני יהושע אינם מעוניינים שעוברי השביל הסמוך יבחינו באוהל, מטעמי תדמית הפארק.
לא לחינם בחרו הפקחים להגיע בשעה לא סבירה בעליל, טרם עלות השחר. הפקחים ביקשו להפתיע אותי, לזעזע אותי ולמנוע מעוברים ושבים מלהיות עדים למעשיהם הנפשעים.
לא היה אכפת לפקחים הרשעים שאני אזרח מוחלש, דל אמצעים וחסר בית, שהריסת האוהל ונטילתו שלא כדין יותירו אותי ללא הגנה מהרוח ומהגשם באמצע החורף.
הגשתי תלונות מפורטות למשטרת רמת גן ולעיריית תל אביב, הכוללות סרטונים המוכיחים את עבירותיהם החמורות של הפקחים.
הממונה על תלונות הציבור בלשכת ראש עיריית ת"א, דפנה הראל, סירבה להודות שנפל פגם בעצם הפינוי ואופן ביצועו, וסירבה לנקוט בצעדים נגד הפקחים העבריינים. עו"ד שירן עמר-אהרון, ממשרד לויתן-שרון המייצג את עיריית ת"א, סירבה לפצותי בעלות האוהל שהרסו הפקחים, (600 ש"ח) אף שהבהרתי לה כי אין לי כסף לרכישת אוהל חלופי. כתוצאה מכך נותרתי חשוף לגשמי החורף במשך חודשים.
פקד עדן טפט, קצינת חקירות ממשטרת רמת גן ועו"ד, סגרה את התיק מבלי לפתוח בחקירה בעילת העדר אשמה פלילית. אחד החוקרים בתחנה אמר לי שהמשטרה אינה מטפלת במקרים כאלה, ושעליי לפנות לעיריית ת"א. הגשתי ערר על ההחלטה לפרקליטות המדינה. הפצרתי במחלקת עררים בפרקליטות המדינה לטפל בערר בדחיפות, בשל המסוכנות הגבוהה הנשקפת מהפקחים האלימים כלפי ציבור דרי הרחוב המוחלש, אך הם לקחו את הזמן, והתעכבו במשך 8 חודשים.
לבסוף, קיבלתי באוגוסט ב-2018 את החלטתה של עו"ד מירב עמר ימין, סגנית בכירה א' במחלקת עררים שבפרקליטות המדינה. לפי החלטתה, הפקחים "ככל הנראה" פעלו בניגוד לנוהל "אכיפה ביחס לציוד של חסר בית במרחב הציבורי" של עיריית ת"א, שקיבל בשנת 2014 תוקף של פסק דין על-ידי בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים בעניינים מינהליים בעע"ם 105/13. משכך, באפשרותי לפנות לעיריית ת"א בתלונה מתאימה, באשר מדובר, לשיטתה, בחריגה שטיבה להתברר במישור המינהלי. יחד עם זאת, קבעה עו"ד עמר ימין כי לא הונחה תשתית לביסוס חשד בפלילים, אשר תצדיק פתיחה בחקירה פלילית כנגד הפקחים. אשר על כן, דחתה את עררי. פניתי אליה בבקשה שתבהיר מדוע לדעתה לפקחי עירייה יש חסינות מהדין הפלילי, ומעבירת תקיפה הקבועה בחוק העונשין בפרט, כאשר הם פועלים באופן מובהק בניגוד לדין, גם אם במסגרת מילוי תפקידם, אך היא לא סיפקה כל הסבר לכך. כאמור, לעיריית ת"א כבר פניתי בתלונה מתאימה, וזו טוייחה בבוטות.
על-פי פוסטים פומביים שפירסם הפקח אריק גבריאלוב החל מספטמבר 2018 בדף הפייסבוק שלו, נראה שהוא אינו מועסק עוד בעיריית ת"א, והחל לשווק מוצרי קפה. אם כך הדבר, הרי שנראה שמסוכנותו לציבור אוינה במידה רבה. ייתכן שעל אף עמדתה הרשמית של עיריית ת"א, היא פיטרה אותו בשקט מבלי להודות בכך. אין לי מידע בנוגע לשאר הפקחים המעורבים שאת זהותם איני יודע.
למעלה מ-180 מעוברי השביל הסמוך למיקום בו הצבתי את האוהל חתמו על עצומה המבהירה כי האוהל לא היווה מכשול או מטרד מכל סוג, מגנה את פינויו שלא כדין על-ידי פקחי עיריית תל-אביב וקוראת להעמיד לדין את האחראים.
